כולכם שחקו נא איתי

ילדים מתחילים לפלס את דרכם בהיררכיה החברתית כבר בגן

  • פורסם 23/07/06

לא תמיד הילד שלנו מצליח לפלס את דרכו במעלה ההיררכיה הקבוצתית וליצור לעצמו את הסטטוס החברתי שאנו, ההורים, שואפים לו. לעתים הוא מתקשה למצוא את מקומו בחברה. או אז, צצות גם השאלות. הייתכן שילדנו הוא טיפוס לא חברותי? האם הוא סובל מקשיים להתחבר לבני גילו? ואם כן, האם אפשר לטפל בקשיים הללו?

סטטוס חברתי כמדד לערך עצמי

הורים רבים חווים רגישות יתר כאשר הם נוכחים שילדם נתקל בקשיים חברתיים. הפסיכולוג החינוכי והמטפל המשפחתי חיים עמית, מחבר הספר "הורים כבני אדם", אומר כי בחברה הישראלית הורים תופסים את המקובלות החברתית של ילדיהם כערך חשוב ומרכזי.

למה זה כל כך חשוב להם?
עמית: "אנחנו חיים במתח. המצב הביטחוני הקשה מגביר את החרדה החברתית ואת הצורך להיות ביחד".

עמית מסביר כי המונח "מקובלות חברתית", מתייחס לקשר בין הקבוצה לפרט באופן חד כיווני, בעוד שהמונח "חברות", נוגע למערכת יחסים זוגית. "קיימות מספר דרגות של אי מקובלות חברתית אצל ילדים", הוא אומר. "דרגה אחת היא 'אי מקובלות קלה', המתבטאת בכך שילדים לא רוצים לשבת ליד הילד הלא מקובל, או לא רוצים להגיע אליו הביתה, או מעדיפים לא לשחק עמו. במקרה של 'אי מקובלות קשה' יותר, הילד הלא מקובל עלול להתמודד עם פגיעה ישירה של לעג, צחוק ולפעמים אפילו אלימות".

איך מקובלות או אי מקובלות משפיעה על הילדים?
עמית: "עבור ילדים, חברים הם לא מותרות, הם צורך בסיסי וחיוני. מקובלות בחברה היא מדד חשוב על פיו ילדים מודדים את ערך עצמם, ולכן ילד לא מקובל מוצא את עצמו בסיטואציה חברתית הגורמת לו סבל ופוגעת קשה בדימויו העצמי. יש ילדים לא מקובלים המתבודדים וסובלים מדיכאון ויש כאלה הנעשים תוקפניים יותר, מילולית ופיזית, מפריעים יותר בכיתה ופחות מצליחים בלימודים".

הפסיכולוג חיים עמית מסביר

  • לא להתעלם, אלא לתמוך. לעתים, בשל הקושי של ההורים להתמודד עם המצב, הם נוטים לדחוק את הבעיה או להפחית בחומרתה. חשוב לזכור כי אי נחת קלה של ילד ממעמדו החברתי היום, עלולה להידרדר בעתיד.
  • לא ללחוץ, לעודד. כשלוחצים יותר מדי, עלולים להכשיל את הילד. הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק ולפתח התנגדות אליו.
  • ליצור מצבים חברתיים נוחים לילד. למשל, לעזור לו לארגן מסיבת פיג'מות בבית או להזמין מספר ילדים לטיול משותף.
  • להיעזר בהורים אחרים. ניתן לשוחח עם הורים אחרים שילדיהם לומדים עם ילדיכם ולבקש את עזרתם.

מהן הסיבות לכך שילדים מסוימים מקובלים בחברה יותר מילדים אחרים?
"ישנן שלוש קבוצות עיקריות של גורמים: האחת נעוצה בילד עצמו, השנייה קשורה לגורמים משפחתיים והשלישית קשורה לסביבה החינוכית-חברתית.

"לגבי קבוצת הסיבות הראשונה, פעמים רבות קיים בילד שוני מסוים, אובייקטיבי, כמו מראה חיצוני (שמן או רזה, צבע עור או שיער), מבנה גופני (חזק או חלש), שפה (אם הוא עולה חדש), מצב משפחתי (יתום, בן להורים גרושים) וכדומה. בכיתות הנמוכות ילד שהתייתם מהוריו, עלול לחוות התרחקות פתאומית של חברת הילדים ממנו, כמו ילד שהוא שמן במיוחד, הצפוי לדחייה. גורם נוסף קשור לעוצמת הצורך החברתי של הילד. ילדים נולדים עם הבדלים בעוצמת הצורך החברתי שלהם. גם הזירה המועדפת על הילדים לקשר חברתי משתנה. יש את אלה ההולכים תמיד לשחק אצל חברים, ויש שמעדיפים לשחק בביתם. חשוב לזכור כי היכולת החברתית מתפתחת אצל ילדים גם אם חברים באים להתארח אצלם, ולכן לא חייבים ללחוץ עליהם לצאת מהבית.

"לצד אלה", ממשיך עמית, "נמצא ילדים לא מקובלים, מאחר שהם חסרים מיומנויות חברתיות בסיסיות. אותם ילדים רוצים קשר עם ילדים אחרים, אך אינם יודעים כיצד לגשת אליהם. לעתים הדבר נובע מ'אינטליגנציה רגשית' נמוכה. כלומר, הם סובלים מיכולת נמוכה בזיהוי רגשות הזולת ומתקשים לחוות הפסדים.

"במקרים אחרים, הסיבה לחוסר מיומנויות חברתיות מקורה בליקויים קוגניטיביים-שכליים. מדובר בדרך כלל בילדים נבונים, הסובלים מליקויים בתהליכי התפיסה, הזיכרון ועיבוד המידע, שמקשים על הלמידה החברתית. כך למשל, ילדים המתקשים בקליטת מידע חזותי מהסביבה עלולים להחמיץ רמזים חברתיים-חזותיים, כמו חיוך או הרמת יד, המבטאים רצון של מישהו להתקרב אליהם ולגרום להתרחקות מהם".

קבוצת הסיבות השנייה המונעת מילדים להשתלב חברתית, קשורה לגורמים משפחתיים. עמית: "ישנם הורים שנוהגים להפעיל על ילדיהם לחץ בתחום החברתי, מה שעשוי להכשיל את הילד. למשל, הורה המנסה לשדל את הילד בכוח לשחק עם ילד אחר או לוותר על הצעצועים שלו לטובת האחר. הילד עלול לחוות את הקשר החברתי כעניין מעיק. לעומת זאת, כשילדים חווים ביטחון בקשר, כיבוד הפרטיות והעצמאות שלהם, הם יכולים להחיל אותם על אנשים אחרים.

"בנוסף", ממשיך עמית, "ההורים יכולים לתת דוגמה שלילית לילדיהם שלומדים מהם כיצד להתמודד עם סוגיות חברתיות. הילדים רואים כיצד ההורה יוצר קשר עם חברים אחרים: האם הוא מצפה שהם יתקשרו או שהוא יוזם קשר? מה ההורה עושה כשהוא נפגע מחוסר התייחסות של חבר? כיצד הוא משתתף בפעילות חברתית?

"גורם נוסף נוגע לקושי של הורים להיפרד מילדם. הורים החוששים שהילד לא יסתדר בחברה בלעדיהם, ישדרו לו את חוסר ביטחונם ויפתחו אצלו חוסר ביטחון. סיבה אחרת נעוצה בחוסר הזדמנות להתאמן במשפחה בקשר חברתי. הדבר אמור בעיקר לגבי ילדים בכורים, שגדלו בשנותיהם הראשונות בחברת מבוגרים בלבד. הם עלולים לחוות קושי בהסתגלות לחברת ילדים, החל מגיל הגן".

קבוצת הגורמים השלישית, לדברי עמית, קשורה לסביבה החינוכית-חברתית של הילד."גן או בית ספר המאופיין באקלים תומך ומקבל, בהנהגת גננת או מורה המטפחת יחסים חברתיים, יכול לשפר את הרגשתו החברתית של ילד הסובל מקשיים חברתיים", מסביר עמית. "לעומת זאת, גן או בית ספר לא מגובש ונוקשה, עלול לדרדר את מצבו החברתי של הילד הדחוי".


  "עם הזמן הנבואה שלי התגשמה, כי הג'ינג'ים אכן מושכים תשומת לב מיוחדת". <BR> אילוסטרציה: stock.xchng
"עם הזמן הנבואה שלי התגשמה, כי הג'ינג'ים אכן מושכים תשומת לב מיוחדת".
אילוסטרציה: stock.xchng

דורכים על זיכרונות הילדות של ההורים

עמית מציין כי ההורים מתפקדים כ"שחקן העיקרי" בזירה החברתית של ילדיהם. יפעת, אם לילד ממרכז הארץ, דואגת לטפל בקשייו החברתיים של בנה. כבר עם לידתו, ליפעת היה ברור שבנה ימשוך אש. הסיבה: שיערו הג'ינג'י. לכן, מגיל צעיר דיברה עמו על צבע שיערו בהקשר של יתרונות וביקשה להדגיש את הג'ינג'יות שלו בהקשר של ייחודיות.

" כיניתי אותו ג'ינג'י, כדי שבחברה בחוץ, כשיקראו לו בכינוי זה, ולאו דווקא בקונוטציה חיובית, הוא יפרש את הקריאה בחיוב", אומרת יפעת. "עם הזמן הנבואה שלי התגשמה, כי הג'ינג'ים אכן מושכים תשומת לב מיוחדת. בגיל הגן הוא זכה לטיפוח מכל הסביבה דווקא בשל אותה זהות. אבל היום, כשהוא תלמיד כיתה א', הילדים החלו לכנותו בשמות גנאי".

כשבנה של יפעת סיפר לה על ההצקות בית הספר, היא ניסתה לברר כיצד הוא מתמודד עם הבעיה, והאם פנה למורה או ביקש מהילדים שיפסיקו עם הכינויים. "בהתחלה רק שאלתי אותו וניסיתי לתת לו להתמודד לבד. כשראיתי שהוא מסרב ללכת לבית הספר והבנתי שהוא עדיין חווה קושי חברתי, החלטתי להעניק לו גיבוי 'מאחורי הקלעים', דרך המורה. ואכן, זה עזר".

יפעת מאמינה בתרומתם של ההורים בפיתוח חיים תוססים לילד. "כבר בגן דאגתי להיפגש אחר הצהריים עם אמהות נוספות לילדים כדי לאפשר לבני מפגשים עם חבריו, מעבר לשעות הלימודים הפורמליות. גם היום, כשאני מגיעה לאסוף אותו מבית הספר, אני משוחחת עם הילדים, שואלת לשלומם ומציעה להם לבוא אלינו הביתה, לשחק עם הבן שלי".

נעה ליזרוביץ, יועצת אקדמית של בית הספר להורים במכון אדלר ומטפלת משפחתית, בעלת M.A בלימודי עבודה סוציאלית, טוענת שמעורבות יתר של הורים, יכולה להחמיר את הבעיה. "הורה הרגיש למקובלות של ילדו ובודק כמה חברים יש לו, יכול לגרום לילד לפתח דפוס התנהגות אנטי חברתי. הילד חש שמדובר בנושא רגיש, ובאמצעות הקושי זוכה בתשומת לב יתרה".

ד"ר חנה צור, מרצה בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, המתמחה בהתפתחות חברתית בגיל הרך, אומרת שילד דחוי שאינו מוזמן לאירועים חברתיים, דורך על זיכרונות הילדות של הוריו, שעלולים להיות כואבים. "עם זאת", היא אומרת, "על ההורים לעשות הפרדה בין הזיכרונות הקשים שלהם מילדותם ובין הקשיים של ילדם. הורה המתקשה במצבים חברתיים, יתקשה להתמודד עם פגיעה וכאב של הילד ולא יוכל לעזור לו להתמודד עם חוויות של דחייה חברתית".

עניין נרכש

ד"ר צור אומרת כי בחברת הילדים יש כאלה המעדיפים לשחק עם ילד אחד או לבד, ויש ילדים המעדיפים לשחק בחבורה. אלה ואלה הם בעלי התנהגויות חברתיות מקובלות. אבל כאשר ילד המנסה לשחק בתוך קבוצה אינו מצליח להשתלב, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים, אפשר להצביע על בעיה חברתית.

"ההורה צריך לבחון כל מקרה של דחייה חברתית ולראות האם קיימת בעיה", היא אומרת. "למשל, אם אחד הילדים עורך מסיבה ולא מזמין את ילדכם, יש לבדוק האם גם שאר חבריו לכיתה נמנעים מלהזמינו. מקרה אחד של דחייה אינו מעיד על בעיה.

"אם גם חברים נוספים לא מזמינים את ילדכם לפעילויות חברתיות", ממשיכה ד"ר צור, "יש לבדוק האם הוא מתקשה בשיתוף פעולה עם בני גילו. האם הוא אינו יודע לחלוק דברים, האם הוא מזהה נכונה מצבים חברתיים, האם הוא יודע להיכנס למשחק עם קבוצת חברים".

במקרים של בדידות חברתית, ההורים יכולים ללמד את הילד כישורים חברתיים. "היכולת החברתית היא יכולת מולדת הדורשת פיתוח", אומרת נעה ליזרוביץ. "כבר מגיל שלוש-ארבע הילד אמור לפתח מיומנויות משחק עם ילדים אחרים. אם בגיל זה הילד לא יוצר קשר עם ילדים אחרים, ניתן לומר שכישוריו החברתיים לא פותחו מספיק".

+ הוסף תגובה
תגובות ( תגובות ב- דיונים)

עכשיו בעמוד הבית של